הפקעות מקרקעין

בישראל קיימים דינים רבים המקנים לרשויות שונות סמכות להפקיע את מקרקעי הפרט לטובת הציבור.

בין דיני ההפקעות הנפוצים ביותר:

• פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) – 1943.

הפקודה מקנה בידי שר האוצר ובידי מי שהוסמכו על ידיו, סמכויות הפקעה נרחבות המאפשרות לו לרכוש זכויות במקרקעין ללא צורך בהסכמת הבעלים, לצמיתות או לתקופה מוגבלת.

הפעלת סמכות ההפקעה שבפקודה אינה מותנית בייעוד המקרקעין לפי תכנית בנין עיר.

כשהרשות המפקיעה תרצה לממש את אותה מטרה ציבורית שלשמה הופקעו המקרקעין, יהיה עליה לדאוג להתאמת תכנית בנין עיר למטרה הציבורית המבוקשת.

עפ"י הפקודה ניתן להפקיע עד 25% משטח החלקה ללא תשלום פיצויים לבעלי הזכויות במקרקעין.

• פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) – 1943.

הפקודה מקנה לשר התשתיות הלאומיות סמכות להפקיע מקרקעין לצרכי דרכים.

מכוח פקודה זו חברת נתיבי ישראל (מע"צ לשעבר) מבצעת הפקעות במקרקעין לצורך סלילת דרכים והרחבתן.

• חוק התכנון והבניה – התשכ"ה 1965.

החוק מקנה לוועדה מקומית לתכנון ולבניה סמכות להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור.

הפקעה זו מבוצעת בשני שלבים:

1. שינוי ייעוד המקרקעין לצרכי ציבור.

2. הפקעת המקרקעין בייעוד לצרכי ציבור.

עפ"י החוק ניתן להפקיע עד 40% משטח החלקה ללא תשלום פיצויים.